 |
Στίχοι: Κωνσταντίνος Καβάφης
Μουσική: Δημήτρης Παπαδημητρίου
Πρώτη εκτέλεση: Ανδρέας Σμυρνάκης
Την κάμαρην αυτή, πόσο καλά την ξέρω.
Τώρα νοικιάζονται κι αύτη κι ή πλαγινή
για εμπορικά γραφεία. Όλο το σπίτι έγινε
γραφεία μεσιτών, κι εμπόρων, κι Εταιρείες.
Ά ή κάμαρη αυτή, τι γνώριμη πού είναι.
Κοντά στην πόρτα εδώ ήταν ο καναπές,
κι εμπρός του ένα τουρκικό χαλί
σιμά το ράφι με δυο βάζα κίτρινα.
Δεξιά• όχι, αντικρύ, ένα ντολάπι με καθρέπτη.
Στη μέση το τραπέζι όπου έγραφε
κι ή τρεις μεγάλες ψάθινες καρέγλες.
Πλάι στο παράθυρο ήταν το κρεβάτι
πού αγαπηθήκαμε τόσες φορές.
Θα βρίσκονται ακόμη τα καϋμένα πουθενά.
Πλάϊ στό παράθυρο ήταν το κρεβάτι•
ό ήλιος του απογεύματος το `φθανε ως τα μισά.
...Απόγευμα ή ώρα τέσσερες, είχαμε χωρισθεί
για μια εβδομάδα μόνο... Αλλοίμονον,
η εβδομάς εκείνη έγινε παντοτινή.
|  |
מילים: Konstadinos Kavafis
lyrics
מוסיקה: Dimitris Papadimitriou
ראשית ביצועים: Andreas Smyrnakis
החדר הזה כל כך טוב אני יודע אותו
עכשיו משכירים אותו ואת שכנו
למשרד מסחרי. כל הבית נהיה
משרדי מתווכים וחברות מסחר.
אבל החדר הזה מה מוכר הוא.
ליד הדלת כאן היתה כורסא
וממולה שטיח טורקי אחד
קרוב לאיצטבה שתי וואזות צהובות.
מימין, לא ממול ,ארון עם ראי
במרכז השולחן שכתב עליו,
ושלוש כורסאות קש גדולות.
ליד החלון היתה המטה
שפעמים כה רבות אהבנו בה.
הם לא ימצאו כבר בשום מקום, העלובים.
ליד החלון היתה המטה.
שמש אחר הצהרים חממה עד למחציתה
אחר הצהרים שעה ארבע נפרדנו
רק לשבוע אחד, אבל חבל
השבוע ההוא היה לנצח.
| |
