 |
Στίχοι: Βασίλης Νικολαΐδης
Μουσική: Στάμος Σέμσης
Πρώτη εκτέλεση: Έλλη Πασπαλά
Άλλες ερμηνείες:
Μαρίνα Σκιαδαρέση
Στο κύμα που πάει τους έχασαν, πότε ήρθαν ξέχασαν.
Κοιτάν τη ζωή, βρήκαν γη πριν πάνε στην Αμερική,
στη μέση ακριβώς, μια πελώρια, μια πόλη νησί.
Τώρα πια δεν είν’ ούτε `δω ούτε `κει στη μέση ακριβώς, η Αστόρια.
Στις γιορτές μοιράζουν τις ευχές
στην υγειά σας, στην υγειά σας
γράφουν γράμματα σαν προσευχές
και ρωτάν για τα δικά σας.
Ποιος πήγε; Πού; Ποιος ξέρει πώς περνάει;
Ο κόσμος περνάει τον έχασαν, πού πηγαίνει ξέχασαν
Κοιτάν τη ζωή. Σιωπή στα δυο σπασμένη,
με ξένη φωνή στη μέση ακριβώς, σαν επώνυμο
πού `χει χαθεί το μισό του μόνο είν’ ακόμα εκεί
μονάχο, μικρό και ανώνυμο.
Στις γιορτές μοιράζουν τις ευχές
στην υγειά σας, στην υγειά σας
γράφουν γράμματα σαν προσευχές
και ρωτάν για τα δικά σας.
Ποιος πήγε; Πού; Ποιος ξέρει πώς περνάει;
|  |
מילים: Vasilis Nikolaidis
lyrics
מוסיקה: Stamos Semsis
ראשית ביצועים: Elli Paspala
אחרים הופעות:
Marina Skiadaresi
הם אבדו בגל שהוביל אותם, שכחו מתי באו
מביטים בחיים, ומצאו יבשה בטרם לאמריקה הגיעו
בדיוק באמצע דרך, עיר –אי ענקית
כעת כבר הם אינם לא כאן ולא שם, הם בדיוק באמצע, (ב)אסטוריה
בחגים הם מחלקים את הברכות
לבריאותכם
כותבים מכתבים הדומים לתפילות
ושואלים לשלומכם
מי הלך? לאן? מי יודע איך עוברים חייו
העולם עובר, הם איבדו אותו, הם שכחו לאן הוא מוביל
הם מביטים בחיים. שקט שבור לשניים,
בקול זר באמצע בדיוק, כמו שם משפחה
שאבדה מחציתו, עדיין נמצא שם
לבד, קטן ועלום שם
בחגים הם מחלקים את הברכות
לבריאותכם
כותבים מכתבים הדומים לתפילות
ושואלים לשלומכם
מי הלך? לאן? מי יודע איך עוברים חייו
| |
