 |
Στίχοι: Σώτια Τσώτου
Μουσική: Χρήστος Παπαδόπουλος
Πρώτη εκτέλεση: Δημήτρης Μητροπάνος
Εγώ γιορτάζω πάντα όταν πονάω
κι άσπρα φορώ όταν πενθώ
να με λυπούνται οι άλλοι δεν το πάω
και κάνω πως δε σ’ αγαπώ
Δεν ταίριαξα στις λογικές του κόσμου
δεν μ’ είχε η αγάπη στα δεξιά
καλύτερός μου φίλος ο εαυτός μου
και κολλητή μου η μοναξιά
Μα είναι κάτι δειλινά
που άλλο δεν αντέχω
λέω θα πάρω τα βουνά
λέω θα τρελαθώ
και απαιτώ να `ρθεις ξανά
και απαιτώ να σ’ έχω
έστω και για μια φορά
πριν να σκοτωθώ
Εγώ είμαι μυστήρια ιστορία
κόντρα πηγαίνω στον καιρό
και βάζω την καρδιά μου τιμωρία
αν καταλάβω πως πονώ
Κομμάτια κι αν με κάνει η ορφάνια
λέξη για σένανε καμιά
το βράδυ με κοιμίζει η περηφάνια
και με ξυπνάει η ερημιά
|  |
מילים: Sotia Tsotou
lyrics
מוסיקה: Hristos Papadopoulos
ראשית ביצועים: Dimitris Mitropanos
אני תמיד חוגג כשאני כואב
ולובש לבן שכאני מתאבל
אני כול שאת את רחמיהם של האחרים
ומשחק כאילו איני אוהב אותך
הגיון העולם לא תאם לי
האהבה לא הייתה לימיני
חברי הטוב הוא אני בעצמי
והבדידות חברתי הנאמנה
אך ישנן שעות בין ערביים
שאני לא יכול יותר
אני חושב לברוח אל ההרים (להתבודד)
אני חושב להשתגע
ודורש שתשובי חזרה
ודורש שתהיי שלי
ולו לפעם אחת
בטרם אשלח יד לעצמי
אני עסק משונה
ההולך נגד הזרם
מעניש את ליבי
ברגע שארגיש כאב
גם אם היתמות פירקה אותי לחתיכות
מילה לא אומר בגנותך
בערב מרדימה אותי הגאווה
ושממה פוקחת לי את עיניים
| |
