היתומים
Στο σπιτάκι μου, σαν μπαίνω
κι αντικρίζω τα ορφανά,
νιώθω τριγύρω μου βαρύ σκοτάδι
κι ένα δάκρυ αργοκυλά,
νιώθω τριγύρω μου βαρύ σκοτάδι
κι ένα δάκρυ αργοκυλά, κάθε βραδιά.
Αν δεν ήθελες εμένα
τί σου φταίγαν τα παιδιά,
πως δεν τα πόνεσες, κακούργα μάνα,
σε ζητούν κάθε βραδιά,
πως δεν τα πόνεσες, κακούργα μάνα,
σε ζητούν κάθε βραδιά, κάθε βραδιά.
Τ’ όνειρό μου γκρεμισμένο
και το τζάκι μου σβηστό,
να ξανάρθεις περιμένω
στο κατώφλι το κλειστό,
να ξανάρθεις περιμένω
στο κατώφλι το κλειστό, κάθε βραδιά.
כשאני נכנס לביתי
ועומד בפני היתומים
אני מרגיש סביבי חשיכה עמוקה
ודמעה אחת אט זולגת
אני מרגיש סביבי חשיכה עמוקה
ודמעה אחת אט זולגת כל ערב
אם לא רצית אותי
מה את מאשימה את הילדים
במה לא הכאבת להם אמא אכזרית
הם מבקשים אותך כל ערב
במה לא הכאבת להם אמא אכזרית
הם מבקשים אותך כל ערב, כל ערב
החלום שלי הרוס
המשפחה שלי כבויה
שתבואי שוב אני מחכה
אל מפתן הדלת הסגורה
שתבואי שוב אני מחכה
אל מפתן הדלת הסגורה , כל ערב
dovik © 28.05.2010