יום הולדת
Στα μονοπάτια του καημού στη γέφυρα του στεναγμού μ’ έκαν’ η μάνα μου Μια φθινοπωρινή βραδιά, ζωή την κρύα σου καρδιά είδαν τα μάτια μου Με κουδουνίστρες πλαστικές όμορφες και χρωματιστές με νανουρίζανε Και τα ματάκια τα μικρά είδαν του κόσμου τ’ αγαθά και συμφωνήσανε Ήταν το γάλα μου πικρό και το νεράκι μου γλυφό που με μεγάλωνε Κι απέναντι στη κούνια μου, η μοίρα η κακούργα μου και με καμάρωνε Ήταν το κλάμα μου μουντό σαν κάτι να `θελα να πω, μα δε με νιώσανε Μια λυπημένη αναπνοή για την πουτάνα τη ζωή που μου χρεώσανε Έτσι ξεκίνησα λοιπόν, έτσι ξεκίνησα, δε με ρωτήσανε ζωή, μα σε συνήθισα Σαν πληγωμένο αετόπουλο στο χώμα, ψάχνω τη δύναμη να κρατηθώ ακόμα Έτσι ξεκίνησα λοιπόν, έτσι ξεκίνησα, άλλα μου δείξανε και άλλα εγώ αντίκρισα Θεέ μου κι ας ήξερα ποια μέρα θα πεθάνω και του θανάτου μου γενέθλια να κάνω Πάνω σε λάσπες και καρφιά στ’ άδικου κόσμου τη φωτιά πρωτοπερπάτησα Ισορροπία σταθερή για να προλάβω τη ζωή, όμως την πάτησα Μονό το "α" και το "χ" στη σχολική μου εποχή πρωτοσυλλάβισα Γι αυτό το "αχ" και το "γιατί" όπου βρεθώ μ’ ακολουθεί κι ας τριαντάρισα Έτσι περνούσε ο καιρός και γω στο δρόμο μου σκυφτός έκανα όνειρα Έτυχε να `μαι απ’ αυτούς που κολυμπάνε στους αφρούς και στα λασπόνερα Στάζει το αίμα της ψυχής, σαν τις σταγόνες της βροχής όμως ποιος νοιάζεται Και την αόρατη πληγή που μέσα μου αιμορραγεί ποιος τη μοιράζεται Έτσι ξεκίνησα λοιπόν...		בשבילי המועקות על גשר האנחות אמי ילדה אותי בליל סתיו את לבכם הקר חיים ראו עיניי עם הרעשנים מפלסטיק יפים וצבעוניים שרו לי שירי ערש ועיניי הקטנות ראו את הטובין של העולם והסכימו מר היה החלב והמים מליחים שגידלו אותי ואל מול עריסתי עמד גורלי הנפשע והתגאה בי הבכי שלי היה עמום כאילו רציתי משהו לאמר אך לא חשו זאת נשימה עצובה לחיים הזונה שחייבו אותי ובכן כך התחלתי, כך יצאתי לחיים לא שאלו אותי אך התרגלתי כמו גוזל של נשרים על האדמה אני מחפש את כוח להחזיק עדיין מעמד ובכן כך התחלתי, כך יצאתי הראו דברים אחרים, ואחרים ראיתי אלוהי לו ידעתי באיזה יום אמות לחגוג למותי יום הולדת על בוץ ומסמרים על להבות עולם נטול צדק התהלכתי לראשונה שיווי משקל יציב להספיק את החיים אך לא הצלחתי רק את האלף והתו בבית ספרי גמגמתי ראשונה לכן האך והמדוע מלווים אותי היכן שאמצא גם אם הגעתי לגיל שלושים כך חלף לו הזמן ואני בדרכי שפוף חלמתי חלומות במקרה קרה להיות מאלו השוחים על קצף הגלים ומי הבוץ דם הנפש מטפטף כמו טיפות הגשם אך למי אכפת את הפצע הבלתי נראה במדמם בתוכי עם מי אחלוק ובכן כך התחלתי
www.iliosradio.com © 12.02.2011

Εκτύπωση από: http://www.stixoi.info