הפנטזיה
Δε φταις εσύ η φαντασία μου τα φταίει
που σ’ έπλασε όπως ήθελε αυτή
η φαντασία μου που χρόνια με γελούσε
πως θα μ’ ανοίξεις την καρδιά μου την κλειστή
Μα ποιο είναι κείνο το όνειρο
που βγαίνει πάντα αλήθεια
και δεν αφήνει χαρακιές στις περισσότερες καρδιές
και μια πληγή στα στήθια
Δε φταις εσύ η φαντασία μου τα φταίει
γι αυτό μην κλαις που φεύγω βιαστικά
σε μένα τώρα πια ταιριάζει για να κλάψω
για της καρδιάς μου τα χαμένα ιδανικά
Μα ποιο είναι κείνο το όνειρο
που βγαίνει πάντα αλήθεια
και δεν αφήνει χαρακιές στις περισσότερες καρδιές
και μια πληγή στα στήθια
לא אתה הוא האשם, כי אם הזייתי,
כך בחרתי לדמות אותך במחשבתי.
דמיוני, שנים כה ארוכות, היתל בי,
אתה, חשבתי, תפתח את סגור לבי.
אך, יש בכלל חלום כזה,
הנעשה אמת לאמיתה,
מבלי לפצוע פצע בחזה,
ולא בלב להשאיר שריטה?!
לא אתה הוא האשם, כי אם הזייתי,
וכשאני נחפזת לעזוב אל נא תְבַכֵּה אותי.
אולי מוטב אוציא אני את הבכייה שבי,
שכן אבדו האידיאלים שהיו בתוך ליבי.
אך יש בכלל חלום כזה,
הנעשה אמת לאמיתה,
מבלי לפצוע פצע בחזה,
ולא בלב להשאיר שריטה?!
Yaacov Maoz © 06.03.2011