 |
Στίχοι: Μάνος Ελευθερίου
Μουσική: Σταμάτης Κραουνάκης
Πρώτη εκτέλεση: Σταμάτης Κραουνάκης
Άλλες ερμηνείες:
Δημήτρης Μητροπάνος
Χρόνια σαν τριαντάφυλλα ξερά μες στα βιβλία.
Τα δένδρα που ήταν άνθρωποι έχουν μαρμαρωθεί.
Χιόνι παλιό και μάλαμα, σαν ακριβή φιλία,
κορίτσια που γεννήθηκαν κρατώντας το σπαθί.
Άρχισες πάλι ανέκδοτα, τα επαρχιακά σου.
Φόρεσες όλα τα βουνά και τα μεταξωτά.
Τη νύχτα που ’χεις μέσα σου τη λες με τ’ όνομά σου.
Πίνεις το τσάι σου καυτό με δυο ζαχαρωά.
Χρόνια πολλά, απ’ το ’20 είν’ η λιθογραφία *
σερβίρονται τα παγωτά, καφέδες αχνιστοί.
Παραθαλάσσιος καφενές σε κάποια επαρχία,
εκεί που ζουν οι άνθρωποι μόνο γονατιστοί.
*[Πρβλ. το στίχο στο βιβλίο με τα τραγούδια του Ελευθερίου (σ. 438):
"Σαν καρτ ποστάλ του είκοσι και σαν λιθογραφία"]
Άρχισες πάλι ανέκδοτα, τα επαρχιακά σου.
Φόρεσες όλα τα βουνά και τα μεταξωτά.
Τη νύχτα που ’χεις μέσα σου, τη λες με τ’ όνομά σου.
Πίνεις το τσάι σου καυτό με δυο ζαχαρωτά.
|  |
מילים: Manos Eleftheriou
lyrics
מוסיקה: Stamatis Kraounakis
ראשית ביצועים: Stamatis Kraounakis
אחרים הופעות:
Dimitris Mitropanos
שנים כמו ורדים שיבשו בין עמודי ספרים
העצים הם כבני אנוש שהתאבנו
שלג דאשתקד וזהב, כמו חברוּת יקרה
בנות שראו אור חיים ראשון באוחזן בחרב
שוב התחלת את הבדיחות, את הדברים הסתמיים שלך
לבשת את כל ההרים שלך ואת בגדי המשי
את הלילה שיחיה בתוכך את קוראת בשמך
אתה שותה את התה שלך רותח עם שתי קוביות סוכר
תזכו לשנים רבות, אומר התחריט
מגישים (כאן) גלידות וספלי קפה מהביל
בית קפה פשוט על חוף ים אי שם בפריפריה
שם היכן שבני האדם חיים להם על ברכיהם
שוב התחלת את הבדיחות, את דברים הסתמיים שלך
לבשת את כל ההרים שלך ואת בגדי המשי
את הלילה שיחיה בתוכך את קוראת בשמך
אתה שותה את תה שלך רותח עם שתי קוביות סוכר
| |
