 |
Στίχοι: Μάνος Ελευθερίου
Μουσική: Γιάννης Μαρκόπουλος
Πρώτη εκτέλεση: Χαράλαμπος Γαργανουράκης
Άλλες ερμηνείες:
Νίκος Ξυλούρης
Γιάννης Μαρκόπουλος
Μαρινέλλα
Μάριος Φραγκούλης
Βασίλης Λέκκας
Πράσσειν Άλογα
Τα λόγια και τα χρόνια τα χαμένα
και τους καημούς που σκέπασε καπνός
η ξενιτιά τα βρήκε αδελφωμένα
Κι οι ξαφνικές χαρές που ήρθαν για μένα
ήταν σε δάσος μαύρο κεραυνός
κι οι λογισμοί που μπόρεσα για σένα
Και σου μιλώ σ’ αυλές και σε μπαλκόνια
και σε χαμένους κήπους του Θεού
κι όλο θαρρώ πως έρχονται τ’ αηδόνια
με τα χαμένα λόγια και τα χρόνια
εκεί που πρώτα ήσουνα παντού
και τώρα μες στο κρύο και στα χιόνια
Η μοίρα κι ο καιρός το `χαν ορίσει
στον κόσμο αυτό να ρίξω πετονιά
κι η νύχτα χίλια χρόνια να γυρίσει
Στο τέλος της γιορτής να τραγουδήσει
αυτός που δεν εγνώρισε γενιά
και του καημού την πόρτα να χτυπήσει
και του καημού την πόρτα να χτυπήσει
και του καημού την πόρτα να χτυπήσει
Δεν ήτανε ρολόι σταματημένο
σε ρημαγμένο κι άδειο σπιτικό
οι δρόμοι που με πήραν και προσμένω
Τα λόγια που δεν ξέρω σου τα δένω
με τους ανθρώπους που `δαν το κακό
και το `χουν στ’ όνομά τους κεντημένο
Αυτός που σπέρνει δάκρυα και πόνο
θερίζει την αυγή ωκεανό
μαύρα πουλιά τού δείχνουνε το δρόμο
Κι έχει τη ζωγραφιά κοντά στον ώμο,
σημάδι μυστικό και ριζικό
πως ξέφυγε απ’ τον Άδη κι απ’ τον κόσμο
Η μοίρα κι ο καιρός...
|  |
מילים: Manos Eleftheriou
lyrics
מוסיקה: Yiannis Markopoulos
ראשית ביצועים: Haralabos Yaryanourakis
אחרים הופעות:
Nikos Xylouris
Yiannis Markopoulos
Marinella
Marios Fraykoulis
Vasilis Lekkas
Prassin Aloya
המלים והשנים האבודות
והמועקות שכיסה אותן עשן
הניכר פגש אותן מאוחדים כאחים
והשמחות הפתאומיות שבאו אלי
היו כברק על יער שחור
והמחשבות שיכולתי להגות עליך
ואני מדבר אליך בחצרות ובמרפסות
ובגינות האל האבודות
ותמיד נדמה לי שהזמירים באים האביב בא
עם המלים האבודות והשנים
במקום בו היית פעם
והיום את חייה בכפור ובשלגים
והגורל והזמנים קבעו
בעולם הזה להטיל את חכתי
ושהלילה תשוב אלף שנים לאחור
בתום השמחה ישיר זה
שלא הכיר בחייו דור
ועל דלתה של המועקה יקיש
ועל דלתה של המועקה יקיש
ועל דלתה של המועקה יקיש
לא היו שעון שעמד מלכת
בתוך בית ריק והרוס
הדרכים שלקחנו ואני נשארתי בציפייה
את המלים שאיני יודע להביע אני חובק
יחד עם בני האדם שחוו את אותו אסון
ורקמו אותו על שמם
הזורע דמעות וכאב
קוצר לעת שחר אוקיאנוס
ציפורים שחורות מראות לו את הדרך
ועל כתפו מקועקעת אות
סימן סמוי וגורלי
על שהצליח להתחמק מהשאול והעולם
והגורל והזמנים קבעו...
| |
