בשעת בין ערביים מרירה
Στο πικραμένο δειλινό
καθώς ο ήλιος πέφτει
τ’άσπρα μαλλιά που φτάσανε
κοιτάζω στον καθρέφτη
Κλαίει η καρδιά και δεν μπορώ
το δάκρυ να κρατήσω
Πώς ήμουνα, πώς έγινα
και πώς θα καταντήσω
Εγέρασα πολύ νωρίς
και πριν από την ώρα
χαράζουνε το πρόσωπο
βαθειά ρυτίδες τώρα
Στο πικραμένο δειλινό
ξυπνούν οι αναμνήσεις
είναι καημό να μην μπορείς
το παρελθόν να σβήσεις
בשעת בין ערביים מרירה
כשהשמש שוקעת
אני מביט במראה
על שיער השיבה שכיסה את ראשי
לבי בוכה ואיני יכול
לעצור את דמעותיי
איך הייתי, מה נהיה איתי
ולאן אני עוד אתדרדר
בזקנה נפלה עלי מוקדם מידי
ובטרם עת
קמטים עמוקים
חורשים את פניי
בשעת בין ערביים מרירה
מתעוררים הזיכרונות
זו מועקה שאינך יכול
למחוק את העבר
www.iliosradio.com © 18.07.2009