בן הניצה
Ούτε στρώμα να πλαγιάσω,
ούτε φως για να διαβάσω
το γλυκό σου γράμμα, ωχ, μανούλα μου
Καλοκαίρι κι είναι κρύο
ένα μέτρο επί δύο
είναι το κελί μου, ωχ, μανούλα μου
Μα εγώ δε ζω γονατιστός,
είμαι της γερακίνας γιος
Τι κι αν μ’ ανοίγουνε πληγές
εγώ αντέχω τις φωτιές
Μάνα μη λυπάσαι, μάνα μη με κλαις
Ένα ρούχο ματωμένο
στρώνω για να ξαποσταίνω
στο υγρό τσιμέντο, ωχ, μανούλα μου
Στο κελί το διπλανό μου
φέραν κάποιον αδελφό μου
πόσο θα τραβήξει, ωχ, μανούλα μου
Μα εγώ δε ζω γονατιστός...
לא מצע לשכב
לא אור כדי לקרוא
המכתב המתוק שלך, אוח, אמא'לה שלי
גם הקיץ הינו קר
מטר אחד רבוע
הינו התא שלי, אוח, אמא'לה שלי
אבל אני לא חי כורע ברך
אני בן הניצה
ומה אם נפתחים פצעי
אני מתגבר על הלהבות
אמא אל תצטערי, אמא על תבכי עלי
בגד אחג מוכתם בדם
אני משתרע כדי לנוח
בבטון הרטוב,אוח, אמא'לה שלי
בתא הסמוך אלי
הביאו איזה אח שלי
איך ישתחרר, אוח, אמא'לה שלי
אבל אני לא חי כורע ברך...
dovik © 08.08.2009