לילה אחד
Η κάμαρα ήταν πτωχική και πρόστυχη,
κρυμμένη επάνω από την ύποπτη ταβέρνα.
Απ’ το παράθυρο φαίνονταν το σοκάκι,
το ακάθαρτο και το στενό. Από κάτω
ήρχονταν ή φωνές κάτι εργατών
πού έπαιζαν χαρτιά και πού γλεντούσαν.
Κ’ εκεί στο λαϊκό, το ταπεινό κρεβάτι
είχα το σώμα του έρωτος, είχα τα χείλη
τα ηδονικά και ρόδινα της μέθης –
τα ρόδινα μιας τέτοιας μέθης, πού και τώρα
πού γράφω, έπειτ’ από τόσα χρόνια!,
μες στο μονήρες σπίτι μου, μεθώ ξανά.
החדר היה דל ובזוי
מוסתר מעל טברנה מפוקפקת
מהחלון נראתה הסימטה
המזוהמת והצרה. מלמטה
הגיעו קולות, כמה פועלים
.ששחקו בקלפים ושחגגו
ושם בתוך המטה הפשוטה, העלובה
היה לי את גוף האהבה, היו השפתיים
המענגות והוורודות של שכרון, -
שכרון שכזה ורוד,ועכשיו
כשאני כותב אחרי שנים כה רבות,
מבודד בביתי, שוב אני שכור.
dovik © 27.11.2010