הרחק
Θα `θελα αυτήν τη μνήμη να την πω...
Μα έτσι έσβύσθη πια... σαν τίποτε δεν απομένει –
γιατί μακριά, στα πρώτα εφηβικά μου χρόνια κείται.
Δέρμα σαν καμωμένο από γιασεμί...
Εκείνη του Αυγούστου Αύγουστος ήταν; ή βραδιά.
Μόλις θυμούμαι πια τα μάτια• ήσαν, θαρρώ, μαβιά...
ΤΑ ναι, μαβιά• ένα σαπφείρινο μαβί.
הייתי רוצה לדבר על הזכרון ההוא
אבל כך הוא דהה, כמו מאומה לא נשאר
כי הרחק,, שנים מונחות, בתחילת התבגרותי
עור כאילו עשוי מיסמין
אוגוסט ההוא, זה היה אוגוסט? בערב
אני זכר רק את העינים הן היו חושבני תכולות
א, כן כחולות כחול ספירי
dovik © 27.11.2010