הדלתות הכבדות חורקות
Τα φώτα λάμπουν στην πολιτεία
κι εγώ μονάχος μες στο κελί
κι απόψε πάλι θα ξαγρυπνήσω
με σύντροφό μου ένα κερί.
Βροντούν οι πόρτες οι βαριές,
βροντούν κι οι αλυσίδες,
και στην καρδιά μου σβήνουνε
όνειρα και ελπίδες.
Εγώ δεν είδα ποτέ τον ήλιο,
εγώ δεν είδα ποτέ το φως.
Για μένα ο κόσμος είναι μονάχα
τέσσεροι τοίχοι κι ένας σκοπός.
Βροντούν οι πόρτες οι βαριές,
βροντούν κι οι αλυσίδες,
και στην καρδιά μου σβήνουνε
όνειρα και ελπίδες.
Μανούλα, σήκω από το μνήμα
κι έλα κοντά μου μια χαραυγή,
και κλάψε, μάνα, μήπως μ’ αφήσουν
νά ’ρθω μαζί σου στη μαύρη γη.
האורות זוהרים בעיר
ואנוכי לבדי בתא
והערב שוב אשאר ער
כשמלווה אותי הנר.
הדלתות הכבדות חורקות
חורקים גם האזיקים
ובלבי נמחקים
החלומות והתקוות.
מעודי לא ראיתי את השמש
מעודי לא ראיתי את האור
עבורי העולם הוא בדידות
ארבע קירות ומוות.
הדלתות הכבדות חורקות
חורקים גם האזיקים
ובלבי נמחקים
החלומות והתקוות.
אמא'לה אני מתעורר מהקבר
בואי קרוב אלי עם הדמדומים
ובכי , אמא אולי יניחו לי
לבא יחד עמך אל הארץ השחורה.
dovik © 27.11.2010