המלים והשנים האבודות
Τα λόγια και τα χρόνια τα χαμένα
και τους καημούς που σκέπασε καπνός
η ξενιτιά τα βρήκε αδελφωμένα
Κι οι ξαφνικές χαρές που ήρθαν για μένα
ήταν σε δάσος μαύρο κεραυνός
κι οι λογισμοί που μπόρεσα για σένα
Και σου μιλώ σ’ αυλές και σε μπαλκόνια
και σε χαμένους κήπους του Θεού
κι όλο θαρρώ πως έρχονται τ’ αηδόνια
με τα χαμένα λόγια και τα χρόνια
εκεί που πρώτα ήσουνα παντού
και τώρα μες στο κρύο και στα χιόνια
Η μοίρα κι ο καιρός το `χαν ορίσει
στον κόσμο αυτό να ρίξω πετονιά
κι η νύχτα χίλια χρόνια να γυρίσει
Στο τέλος της γιορτής να τραγουδήσει
αυτός που δεν εγνώρισε γενιά
και του καημού την πόρτα να χτυπήσει
και του καημού την πόρτα να χτυπήσει
και του καημού την πόρτα να χτυπήσει
Δεν ήτανε ρολόι σταματημένο
σε ρημαγμένο κι άδειο σπιτικό
οι δρόμοι που με πήραν και προσμένω
Τα λόγια που δεν ξέρω σου τα δένω
με τους ανθρώπους που `δαν το κακό
και το `χουν στ’ όνομά τους κεντημένο
Αυτός που σπέρνει δάκρυα και πόνο
θερίζει την αυγή ωκεανό
μαύρα πουλιά τού δείχνουνε το δρόμο
Κι έχει τη ζωγραφιά κοντά στον ώμο,
σημάδι μυστικό και ριζικό
πως ξέφυγε απ’ τον Άδη κι απ’ τον κόσμο
Η μοίρα κι ο καιρός...
המלים והשנים האבודות
והמועקות שכיסה אותן עשן
הניכר פגש אותן מאוחדים כאחים
והשמחות הפתאומיות שבאו אלי
היו כברק על יער שחור
והמחשבות שיכולתי להגות עליך
ואני מדבר אליך בחצרות ובמרפסות
ובגינות האל האבודות
ותמיד נדמה לי שהזמירים באים האביב בא
עם המלים האבודות והשנים
במקום בו היית פעם
והיום את חייה בכפור ובשלגים
והגורל והזמנים קבעו
בעולם הזה להטיל את חכתי
ושהלילה תשוב אלף שנים לאחור
בתום השמחה ישיר זה
שלא הכיר בחייו דור
ועל דלתה של המועקה יקיש
ועל דלתה של המועקה יקיש
ועל דלתה של המועקה יקיש
לא היו שעון שעמד מלכת
בתוך בית ריק והרוס
הדרכים שלקחנו ואני נשארתי בציפייה
את המלים שאיני יודע להביע אני חובק
יחד עם בני האדם שחוו את אותו אסון
ורקמו אותו על שמם
הזורע דמעות וכאב
קוצר לעת שחר אוקיאנוס
ציפורים שחורות מראות לו את הדרך
ועל כתפו מקועקעת אות
סימן סמוי וגורלי
על שהצליח להתחמק מהשאול והעולם
והגורל והזמנים קבעו...
www.iliosradio.com © 01.02.2011