הפסל
Χθες μεσάνυχτα και κάτι κατηφόρισα
στην μικρή την πλατεΐτσα που σε γνώρισα
Κάποιο άγαλμα που μ’ είδε με θυμήθηκε
και τον πόνο μου να ακούσει δεν αρνήθηκε
Και του μίλησα για σένα και για μένανε
και τα μάτια του βουρκώναν και όλο κλαίγανε
Του ’πα για το φέρσιμό σου και για τα άλλα σου
τα ασυγχώρητα τα λάθη τα μεγάλα σου
Κι ύστερα με πιάσαν θεέ μου κάτι κλάματα
που με βρήκανε κουρέλι τα χαράματα
Με το άγαλμα ως το δρόμο προχωρήσαμε
μου εσκούπισε τα μάτια και χωρίσαμε
אתמול בחצות ומשהוא ירדתי
לכיכר הקטנה שבה הכרתי אותך
פסל שראה אותי נזכר בי
ואת כאבי לא יכל שלא לשמוע
ודיברתי איתו עליך ועלי
ועיניו דמעו ותמיד בכו
דיברתי איתו על התנהגותך ועל דברים אחרים
וטעויותיך הגדולות הבלתי נסלחות
ואז תפס אותי, אלוהים כזה בכי
שמצא אותי בחתיכות בשחר
עם הפסל עד לרחוב המשכנו ללכת
ניגב לי את העיניים ונפרדנו
arxontisa © 16.07.2006