הפרחחים
Είμαστε αλάνια, διαλεχτά παιδιά μέσα στην πιάτσα και δεν την τρομάζουν οι φουρτούνες τη δική μας ράτσα Τι τα θες, τι τα θες, πάντα έτσι είν’ η ζωή θα γελάς ή θα κλαις βράδυ και πρωί Κάθε μας μεράκι γίνεται τραγούδι και το λέμε και μες στα στραπάτσα μάθαμε ποτέ μας να μην κλαίμε Τι τα θες, τι τα θες, πάντα έτσι είν’ η ζωή θα γελάς ή θα κλαις βράδυ και πρωί Κι αν στην κοινωνία μας χτυπούν αλύπητα οι μπόρες Μέσα στο τραγούδι φεύγουνε χαρούμενες οι ώρες Τι τα θες, τι τα θες, πάντα έτσι είν’ η ζωή θα γελάς ή θα κλαις βράδυ και πρωί		אנחנו פרחחים, חבורה נבחרת בתוך הרחובות וממנה לא מפחדים חסרי המזל שלנו דומים תמיד כך הם החיים כל שתרצה כל שתרצה בוקר וערב תצחק או תבכה כל שאיפתנו שיתקיים שיר ואותו נאמר ובתוך ההשפלות למדנו אף פעם לא לבכות תמיד כך הם החיים כל שתרצה כל שתרצה בוקר וערב תצחק או תבכה
dovik © 11.03.2008

Εκτύπωση από: http://www.stixoi.info