אל מול הבית החרב
Μπρος στο ρημαγμένο σπίτι
με τις πόρτες τις βαριές,
τον καημό μου σιγοκλαίω
και ματώνουν οι καρδιές
Ούτε μάνα, ούτε αδέρφια
κι εγώ έρημο πουλί
βλέπω αράχνες στο κατώφλι
και χορτάρια στην αυλή
Τι να πω και τι ν’ αφήσω
απ’ την τόση συμφορά
ό, τι αγάπησα στον κόσμο
δε θα βρω άλλη φορά
אל מול הבית החרב
עם דלתותיו הנעולות
בצערי אבכה דומם
והלבבות שותתי דם
בלי אמא, בלי אחים
ואנוכי כעוף נטוש
רואה את קורי העכביש על הסף
ועשבים בחצר
מה אומר ומה אעשה
על אסון גדול כזה
כל אשר אהבתי בעולם
לא אמצא עוד פעם
dovik © 19.10.2008