ההרים מהדהדים
Αντιλαλούνε τα βουνά,
σαν κλαίω εγώ τα δειλινά
περνούν οι ώρες θλιβερές
σ’ ένα παλιό ρολόι
κι εγώ τους αναστεναγμούς
τους παίζω κομπολόι
Αντιλαλούνε τα βουνά,
σαν κλαίω εγώ τα δειλινά
Εμπάφιασ’ απ’ τα ντέρτια μου
κι απ’ τα πολλά σεκλέτια μου
κουράγιο είχα στη ζωή,
μα τώρα που σε χάνω
θα είναι προτιμότερο για μένα να
πεθάνω
Αντιλαλούνε τα βουνά,
σαν κλαίω εγώ τα δειλινά
Στενάζω απ’ τις λαβωματιές
κι απ’ τις δικές σου μαχαιριές
λαβωματιές με γέμισες
και μ’ έφαγαν οι πόνοι
και στη φωτιά που μ’ έριξες,
τίποτα δε με σώνει
ההרים מהדהדים,
כאשר אני בוכה בערבים
חולפות השעות העצובות
כבשעון ישן
ואנוכי באנחותיהן
משחק כבמחרוזת
ההרים מהדהדים
כשאני בוכה בערבים
די לי מצרותי
ומדאגותי הרבות
אומץ היה לי בחיים
אבל עכשיו משאבדתיו
יהא זה עדיף עבורי
למות
ההרים מהדהדים
כאשר אני בוכה בערבים
גונח אני מפצעיהן
ומדקירות הסכין שלך
מילאת אותי פצעים
ואוכלים אותי הכאבים
ומתוך האש שהטלת אותי
מאומה לא יצילני
dovik © 14.12.2008