ינואר 1904
Αχ, οι νύχτες του Γενάρη αυτουνού,
Που κάθομαι και ξαναπλάττω με το νου,
Εκείνες τες στιγμές και σ’ ανταμώνω
Κι ακούω τα λόγια μας τα τελευταία,
Κι ακούω τα πρώτα, κι ακούω τα πρώτα
Κι ακούω τα πρώτα
Απελπισμένες νύχτες του Γενάρη αυτουνού,
Σαν φεύγει η οπτασία και μ’ αφήνει μόνο
Πώς φεύγει και διαλύεται βιαστική.
Πάνε τα δέντρα,
Πάνε οι δρόμοι,
Πάνε τα σπίτια,
Πάνε τα φώτα.
Σβήνει και χάνεται η μορφή σου,
Η ερωτική
Σβήνει και χάνεται η μορφή σου,
Η ερωτική
Απελπισμένες νύχτες...
אח, הלילות של אותו ינואר
שאני יושב ומעצב מחדש
את הרגעים ההם וההתקשרות אתם
ושמע את מילותינו האחרונות
ושומא את הראשונות
הלילות המיאשים של אותו ינואר
כאילו הלך החזון ונטש אותי בודד
איך הסתלקו והתמוטטו כה מהר
הלכו העצים,
הלכו הרחובות,
הלכו הבתים,
הלכו האורות.
נמוגה ונעלמה דמותך האירוטית
האירוטית
נמוגה ונעלמה דמותך האירוטית
האירוטית
לילות מיאשים
dovik © 27.11.2010