טרויאנים
Ειν’οι προσπάθειές μας, των συφοριασμένων
ειν’οι προσπάθειες μας σαν των Τρώων.
Κομμάτι κατορθώνουμε κομμάτι
παιρνουμ’ επάνω μας κι αρχίζουμε
νά `χουμε θάρρος και καλές ελπίδες.
Μα πάντα κάτι βγαίνει και μας σταματά.
Ο Αχιλλεύς στην τάφρον εμπροστά μας
βγαίνει και με φωνές μεγάλες μας τρομάζει.
Είν’ οι προσπάθειες μας σαν των Τρώων.
Θαρρούμε πως μ’ απόφαση και τόλμη
θ’αλλάξουμε της τύχης την καταφορά,
κι’ έξω στεκόμεθα ν’ αγωνισθούμε.
Αλλ’ όταν η μεγάλη κρίσις έλθει,
η τόλμη κι η απόφασίς μας χάνονται
ταράττεται η ψυχή μας, παραλύει
κι ολόγυρα απ’ τα τείχη τρέχουμε
ζητώντας να γλιτώσουμε με τη φυγή.
Όμως η πτώσις μας είναι βεβαία.
Επάνω, στα τείχη, άρχισεν ο θρήνος.
Των ημερών μας αναμνήσεις κλαίν’ κι αισθήματα.
Πικρά για μας ο Πρίαμος κι η Εκάβη κλαίνε.
אלה הם המאמצים שלנו של הלומי העצב
אלה הם המאמצים שלנו כמו של הטרויאנים
פיסה פיסה משיגים
ומביאים עלינו ומתחילים
שיהיו לנו הומץ והתקוות הטובות
אבל תמיד משהו צץ ועוצר אותנו
אכילס מעל הסוללה ממולנו
יוצא ובקולות רמים מפחיד אותנו
אלה הפ המאמצים שלנו כמו הטרויאנים
אנו חושבים שבהחלטה ובאומץ
נשנה את המזל של מעשינו
כדי להתמודד בעמדה בחוץ.
אבל אשר המשבר מגיע
האומץ וההחלטה שלנו אובדים
נפשנו הבלתי יציבה רועדת
וכלם מסביב ממהרים להצמד לקירות
מבקשים לשרוד על ידי מנוסה
אבל ההתמוטטות שלנו ברורה מעל
החומות מתחילה כבר הקינה
ימינו מתמלאים זכרונות של נהי ורגשות
מרות מקוננים עלינו פריאמוס ואקבי.
dovik © 27.11.2010