קולות
Ιδανικές φωνές κι αγαπημένες
εκείνων που πέθαναν, ή εκείνων που είναι
για μας χαμένοι σαν τους πεθαμένους.
Κάποτε μες στα όνειρά μας ομιλούνε
κάποτε μες στην σκέψη τες ακούει το μυαλό.
Και με τον ήχο των για μια στιγμή επιστρέφουν
ήχοι από την πρώτη ποίηση της ζωής μας
σα μουσική, τη νύχτα, μακρινή, που σβήνει.
קולות לא ממשיים ואהובים
מאלה שמתו ומאלה שהינם
כמו של המתים , אבודים עבורנו
לעתים מדברים בחלומותינו
לעתים במחשבה שומע אותם המח
ועם קולם לרגע אחד הם חוזרים
קולות מהשירה הראשונית של חיינו
כמו מוסיקה, בלילה ארוך שמתעמעם.
dovik © 27.11.2010