ספטמבר 1903
Τουλάχιστον με πλάνες ας γελιούμαι τώρα
την άδεια την ζωή μου να μη νιώθω.
Και ήμουνα τόσες φορές τόσο κοντά
και πώς παρέλυσα, και πώς δείλιασα
γιατί να μείνω με κλειστά τα χείλη
και μέσα μου να κλαίει η άδεια μου ζωή,
και να μαυροφορούν οι επιθυμίες μου.
Τόσες φορές τόσο κοντά να είμαι
στα μάτια και στα χείλη τα ερωτικά,
στ’ ονειρεμένο, το αγαπημένο σώμα.
Τόσες φορές τόσο κοντά να είμαι.
לפחות מהטעויות שלי אני צוחק עכשיו
ברשות של חיי שלא ארגיש.
והייתי כל כך הרבה פעמים כה קרוב
ואיך הסתבך ואיך שקע
למה להמצא בשפתיים חתומות
ובתוך תוכי לבכות על חיי השוקעים
ושיעטו שחורים תשוקותי.
כל כך הרבה פעמים כה קרוב להיות
לעינים לשפתיים לאהבה
לגוף החלומי האהוב
כל כך הרבה פעמים כה קרוב להיות.
dovik © 27.11.2010