Oulaloum
Ήταν σαν να σε πρόσμενα κυρά,
απόψε που δεν έπνεε όξω ανάσα,
κι έλεγα: Θα `ρθει απόψε απ’ τα νερά, κι από τα δάσα!
Θα `ρθει αφού φλετράει μου η ψυχή
αφού σπαρά το μάτι μου σαν ψάρι,
και θα μυρίζει φώτα ήλιο και βροχή το νιο φεγγάρι!...
Και να, το κάθισμά σου συγυρνώ,
στολνώ την κάμαρά μου αγριομέντα,
και να μαζί σου κιόλας αρχινώ, χρυσή, κουβέντα.
Πως να... θα μείνει ο κόσμος με το "μπα"
που μ’ έλεγε τρελόν, πως είχες γίνει καπνός
και τάχας σύγνεφα θαμπά, προς τη σελήνη...
Νύχτωσε και δε φάνηκες εσύ...
Κίνησα να σε βρω στο δρόμο ωϊμένα!
μα σκούνταφτες (όπου εσκούνταφτα), χρυσή, κι εσύ με μένα!...
Τόσο πολύ μ’ αγάπησες, κυρά,
που άκουγα διπλά τα βήματα μου!
πάταγα γω στραβός μες στα νερά; κι εσύ κοντά μου!...
זה יהיה כאילו חיכיתי לך גבירה
הלילה שאפילו הרוח לא נשמה
והייתי אומר: הלילה תבוא מהמים ומהיערות
תבוא כי נפשי יוצאת אליה
ועיניי כמו דג מפרפרות
והירח החדש יתבשם מריח האורות (השמש) והגשם
והנה אני מסדר את מושבך
ומקטש את חדרי במנטת בר
וכבר אני מתחיל איתך שיחה, יקירתי
איך להשאיר... יישאר העולם עם התמיהה
שהיה קורא לי משוגע, שנעלמת כמו עשן
וכאילו עננים מעורפלים אל עבר הירח
הלילה ירד ואת לא הופעת
יצאתי לפגוש אותך בדרך – אבוי לי
אך מעדת (היכן שמעדתי), יקרה, יחד איתי גם את
אהבת אותי המון, גבירה,
עד שהייתי שומע את צליל צעדיי כפול
דרכתי אני, כעיוור, במים ואת אחרי
www.iliosradio.com © 14.05.2011